פסק-דין בתיק עת"מ 16137-11-10

הדיון שלפנינו מעורר את אחת הדילמות המורכבות במשפט הציבורי - ההתנגשות בין אינטרסים וערכים לגיטימיים מנוגדים - האינטרס של טובת הציבור, אל מול אינטרס הפרט לשמור על קניינו. כפועל יוצא של התנגשות זו, הפגיעה בקניינו של הפרט היא לעיתים בלתי נמנעת ומחויבת המציאות, שכן על פי התפיסה השלטת כיום, לבעל הקניין מחויבות חברתית לשרת את האינטרס הציבורי. מכאן נגזר הכלל לפיו ניתן לפגוע או לכרסם בזכויות קניין על מנת להגשים אינטרס ציבורי.

רקע

1.         העותרים, יורשי המנוח ג'ירייס סעד סמעאן ז"ל, הם הבעלים הרשום של המקרקעין הידועים כגוש 19669 חלקה 12 (להלן - "החלקה"). בעתירה מבוקש להורות למשיבים שלא להכליל את החלקה בשטחה של תוכנית מתאר מקומית ג/11784.

            המשיבה 5  - הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים (להלן - "הרשות") הינה תאגיד סטטוטורי המופקד על החזקתם וניהולם של שמורות הטבע והגנים הלאומיים ועל הגנת ערכי הטבע המוגנים, מכוח חוק גנים לאומיים, שמורת טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998 (להלן - "חוק גנים לאומיים").

2.         החלקה מצוייה בשטח המיועד להפוך לשמורת טבע מצד אבירים (להלן  - "השמורה"), בסמוך לישובים מעלות תרשיחא, פסוטה, ואבירים, ומשתרע על פני שטח של כ- 3400 דונם. ייעודו של השטח כשמורת טבע אושר בתמ"א 35 ובחלקו בתמ"מ 2/9.

לצורך הכרזת השטח כשמורת טבע, מכוח חוק גנים לאומיים, יזמה הרשות תוכנית מתאר מקומית מס' ג/11784 (להלן - "התוכנית"). התוכנית הופקדה ביום 20.5.02. מטרותיה כפי שהוגדרו בתקנון התוכנית הינן בן היתר, לשמור על החי הצומח והדומם במצבם הטבעי ולהסדיר את הביקור בשמורה, תוך פיתוח אקסטנסיבי מינימלי.

לתוכנית הוגשו התנגדויות מטעם המועצה המקומית פסוטה וכן בעלי החלקות הפרטיות שבתחום התוכנית. הטענה העיקרית בהתנגדויות הייתה שהתוכנית פוגעת בזכות הקניין של בעלי החלקות הפרטיות ובערכן הכלכלי של החלקות.

3.         בעקבות ההתנגדויות, התקיים דיון בין הרשות למתנגדים, במסגרתו הסכימה הרשות לצמצם את שטח התוכנית ולהוציא מתחומה שטחים פרטים הנמצאים בשולי השמורה. בנוסף, הסכימה הרשות לשנות את ייעודם של השטחים הפרטיים שבעומק השמורה מ"שמורת טבע" ל-"שטח חקלאי בתחום שמורת טבע" שינוי שמאפשר לבעלי החלקות להמשיך ולעבד את חלקותיהם, אך לא לבנות מבנים חקלאיים.

4.         ביום 3.7.07 החליטה הועדה המחוזית לקבל את ההתנגדויות ולאשר את התוכנית, בכפוף להוצאת כל השטחים הפרטיים מתחום השמורה (להלן - "ההחלטה הראשונה של הועדה המחוזית"). על החלטה זו הגישו שלושה מחברי הועדה המחוזית ערר לועדת משנה לעררים של המועצה הארצית (להלן - "ועדת המשנה"). לאחר הגשת הערר, הצטרפה הרשות אף היא לערר, כעוררת נוספת.

5.         ועדת המשנה קבעה בהחלטתה מיום 28.10.08 כי קיים אינטרס ציבורי לכלול שטחים נרחבים ורצופים בתחום התוכנית, הן לצורך שמירת הרצף האקולוגי והן לצורך שמירת הרצף הניהולי. על מנת להשיג את האיזון הראוי בין זכות הקניין של הפרט לבין הערך הציבורי של שמירת טבע, קבעה הועדה כי יש לכלול בתחום התוכנית חלקות שמבחינת אופיין דרושים לשמירה על שמורת הטבע והרצף האקולוגי שלה. לעומת זאת, קבעה הועדה כי יש להוציא מהתוכנית חלקות שהוצאתן לא תפגע באפשרות לשמור ולהגן באופן מיטבי על ערכי הטבע והסביבה (להלן - "ההחלטה הראשונה של ועדת המשנה").

ועדת המשנה החזירה את הדיון לועדה המחוזית על מנת שזו תבחן את נחיצות הכללת כל חלקה וחלקה בשמורת הטבע בהתאם לקריטריונים שנקבעו על ידה.

6.         הועדה המחוזית בחנה בהתאם את נחיצות הכללת כל חלקה וחלקה בתחום התוכנית, בהתייעצות עם אקולוג מחוז צפון של הרשות, ד"ר קפלן, ובעקבות הבדיקה קיבלה את עמדת הרשות כי יש חשיבות ציבורית להכליל את כל החלקות הפרטיות בתחום התוכנית בשל  ערכי טבע שיש לשמרם.

לפיכך, החליטה הועדה המחוזית ביום 29.9.09 לדחות את ההתנגדויות ולתת תוקף לתוכנית כפוף לתיקון סעיף 3.1.3.1 לתקנון על פי הוראותיה (להלן - "ההחלטה השנייה של הועדה המחוזית").

7.         על החלטה זו הגישו העותרים ערר נוסף לועדת המשנה. יתר בעלי החלקות אותן הוחלט להותיר בתחום התוכנית, לא הצטרפו לערר.

ביום 31.8.10 החליטה ועדת המשנה לדחות את הערר. הועדה קבעה כי הועדה המחוזית עמדה במטלה שהוטלה עליה בהחלטת ועדת הערר הראשונה וכי החלטתה להותיר את החלקות הפרטיות בתחום השמורה מאזנת כראוי בין האינטרס של השמירה על זכות הקניין ואינטרס השמירה על ערכי טבע. הועדה קבעה עוד כי הוצאת החלקות שבשוליים מתחום התוכנית והותרת החלקות שבמרכז השמורה בשטח התוכנית, מהווה איזון ראוי בין האינטרסים השונים. אשר לחלקה של העותרים קבעה הועדה כי מיקום החלקה משמעותי מאוד לצורך שמירה על רצף השמורה (להלן - "ההחלטה השנייה של ועדת המשנה").

על החלטה זו הוגשה העתירה שלפנינו.

טענות העותרים

8.         העותרים טוענים כי ההחלטה שלא להוציא את החלקה מתחום שטח התוכנית אינה סבירה, אינה מדתית ופוגעת בקניינם.

לטענתם, על החלקה חלה תוכנית מתאר מקומית ג/6540 במסגרתה נקבעו תנאים והוראות למתן היתרי בניה למבנים חקלאיים ולפיכך ההוראה שנקבעה בסעיף 3.1.3.1  לתוכנית, אשר אינה מתירה בניית מבנים חקלאיים על החלקה, אינה מתיישבת עם התוכניות החלות כיום על החלקה ומצמצמת את אפשרויות הבניה והגידור בחלקה.